פסק-דין בתיק ת"ק 55407-10-12

1.         בפני בית המשפט תביעה בגין אירוע אלים בין הצדדים. כתוצאה מהאירוע הורשע הנאשם עפ"י הודאתו בגין עבירה לפי סע' 380 ל חוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין") (תקיפה הגורמת חבלה של ממש).

אין מחלוקת על עצם ההרשעה אשר הינה שקבילה לפי סע' 42א' (א)  לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות").

יוער שלפי סע' 42 א'(א) (2) ל פקודת הראיות, קביעות המותב אשר גזר דינו של נאשם אינן קבילות עצם העונש אשר הוטל על הנאשם. במקרה דנן מדובר ב - 140 שעות שירות לתועלת הציבור. העמדת הנתבע במבחן לשישה חודשים, שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנה ופיצוי לקרבן העבירה בסך 3,000 ש"ח.

2.        על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שעיקרו הינו על עצם ההרשעה לעומת המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה לפי סע' 71א(ג) ל חוק העונשין, זאת נוכח נסיבות העבירה והנסיבות האשיות של הנתבע.

3.        במהלך הדיון הסתבר שהנזק הכלכלי הנטען ע"י התובע לא נתמך באסמכתאות, בין אם מדובר בהוצאות רפואיות ו/או הוצאות אחרות. עם סיום הדיון ולאחר מתן החלטה המאפשרת הגשת אסמכתאות בגין הוצאות רפואיות אשר לא צורפו לתיק ביהמ"ש, הצהיר התובע כי הינו מעדיף מתן פס"ד עפ"יהמסמכים בתיק ועדויות הצדדים שהושמעו בביהמ"ש.

4.        מאחר וקיימת הרשעה בעניין המבוססת על הודאת הנאשם על פרטי כתב האישום, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על פירוט העובדות בכתב האישום.  מאחר ומדובר בהרשעה עקב הודאת הנתבע בעובדות כתב האישום, לא ניתן להחיל את סע' 42 ג' לפקודת הראיות המתיר ברשות בית המשפט הבאת ראיות הסותרות הרשעה.

מפסק הדין עולה כי בית המשפט המחוזי י-ם בתיק 11 - 04 - 26472 מיום 4.7.11 כי מדובר באירוע אשר הולדתו בחשש הנתבע כי התובע מכה את ילדיו. הנתבע מיד נגח באפו של התובע. מהעובדות כפי שהועלו בפני ערכאת הערעור, הנתבע לא ניסה לברר קודם את פשר תלונת ילדיו ולא ניסה לפנות לתובע עצמו על מנת לברר עימו מה אירע בפועל ובחר לבצע את העבירה המיוחסת לו.

5.        כתוצאה מהנגיחה נגרם לתובע NOSE FRACTURE  ועקב כך הוא נזקק לטיפול רפואי ממושך (ראה נספחים לכתב התביעה). התובע טוען בעיקר לעגמת נפש שנגרמה לו מעצם הפגיעה באפו וכאב וסבל שנבע מכך למשך יותר מתשעה חודשים (הוצגו תמונות לביהמ"ש). יחד עם זאת, למעט דברי התובע  והאמור בכתב התביעה, אין בפני בית המשפט ראיה ביחס להשלכה כלכלית אודות מצבו של התובע. נטען על ידי התובע כי לא זכה לקורס במסגרת תפקידו כסרן במילואים ומפקד פלוגת חי"ר.

אין מחלוקת כי האירוע היה בנוכחות ילדי הצדדים.

6.        הנתבע מצידו הביע חרטה מלאה עקב האירוע ואף הביא את בנו בן השבע לדיון בבית המשפט. אולם, בית המשפט קבע כי אין לשמוע ילד בן שבע או כל עדות אחרת הסותרת את הודאת הנתבע בעובדות כתב האישום.

7.        הנתבע מודה כי מדובר באירוע שאירע עקב אבדן הגיון רגעי  וכיום הוא מבין את הפסול במעשיו.

8.        במקרה דנן, בית המשפט ער להשלכות הכלכליות המוטלות על כתפי התובע בין אם מדובר בטיפול רפואי ממושך הכולל גיבוס אפו לתקופה ממושכת ובין אם מדובר באי הנוחות שנגרמה לו פיסית ונפשית עקב מעשיו של הנתבע.

עצם מעשה האלימות תואם את רעיון קביעת פיצוי בגין עגמת נפש. מדובר במעשה אלימות אשר נעשה בפני קטינים (כולל בנו של הנתבע). כפי שעלה מפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי, הנתבע בחר בתגובה אלימה במקום לשקול צעדיו ולבחון אפשרויות אחרות אשר עמדו לרשותו ולא בדרך של אלימות.

9.        קשה עד לא ניתן למצוא מלים אשר יכולות לבטא את תחושת חוסר האונים של התובע אשר נוצרת אל מול תוקף הפועל באופן פתאומי וללא כל הכנה מוקדמת, דבר אשר אינו מותיר לנתקף אפשרות להכין עצמו ולהתגונן בפני תקיפה.  כל אדם סביר מן הישוב אשר חש תחושת בטחון שגרתית, כאשר באירוע כגון דא, נשמטת לפתע הקרקע הבטוחה המצויה תחת רגליו. על התובע להתמודד עם תחושת הטראומה עקב אירוע המתקפה שעבר, מה עוד שהתקיפה קרתה בפני ילדיו.

10.      במהלך הדיון הפנה התובע את בית המשפט לת.א. (ת"א) 60955/03 אוסטרובסקי נ' בן משה לוי מיום 13.7.05 אשר פורסם במאגרי מידע (להלן: " פס"ד אוסטרובסקי"), בפסק דין זה דובר באירוע תקיפה שגרם לשבר באף. בסע' 7 לפסק הדין קיימת התייחסות לראש נזק של כאב וסבל והפסיקה והספרות המקצועית מתייחסות לעניין. נקבע כי כאשר מדובר במעשה תקיפה, הפיצוי מבוסס על אשמת המעוול. על הפיצוי להתבסס על נסיבות המקרה בכללותן ובתוך כך על בית המשפט ליתן את הדעת למצבו של הניזוק ולהתנהגות המזיק. כאשר מדובר במעשה תקיפה, הלכה היא כי בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים עונשיים.

11.      בעניינו של אוסטרובסקי קיים דמיון לעניין דנן, דהיינו, תקיפה במקום ציבורי וחבלה באף ללא נכות צמיתה. אולם, בענין אוסטרובסקי נקבע פיצוי בסך של 30,000 ש"ח.  יוער ששם מדור בהתפרעות במשחק כדור רגל.

12.      מאחר וקיים פן עונשי בקביעת פיצויים, לטעמו של מותב זה יש לשקול במידת מה את נסיבותיו האישיות של הנתבע במקרה דנן אשר הינו בן כ - 49 שנים וללא עבר פלילי ואשר היה עליו לשלם סך של 3,000 ש"ח פיצוי לקרבן במסגרת גזר הדין בתיק הפלילי.

יחד עם זאת, המסר היוצא מבית המשפט חייב להיות ברור כי לכל מעשה אלימות ישנן השלכות בין אם מדובר בפן הפלילי ובין אם בפן האזרחי.

//